תנ"ך על הפרק
קהלת ט
816
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(מ"ר) לצדיק ולרשע. דבר אחר לצדיק אלו בניו של אהרן, ולרשע אלו עדת קרח, אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואלו נכנסו שלא במחלוקת ויצאו שרופים בעיין מש"כ באות הקודם. .
(שם) לטוב ולטהור ולטמא. לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישראל גכמש"נ לפני ה' תטהרו, ע"י הקרבנות, וטהרם מטומאת מת באפר פרה, ומטומאת צרעת, וגם בתוכחתו וצדקתו רבים השיב מעון, כנודע באגדות, וע' במ"ר פ' חוקת. , ולטמא – אלו המרגלים שהוציאו דבה על הארץ דר"ל שבהוצאת דבה הוו טמאי שפתים. , ואלו ואלו לא נכנסו לארץ ישראל העיין מש"כ לעיל אות א' וצרף לכאן. .
(שם) ולזבח וגו'. ולזובח זה יאשיהו דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים, ולאשר איננו זובח – זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי מזבח ודכתיב ביה (ד"ה ב' י"ח) ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב לעם אשר עמו, והיה דרוש לכתוב ויזבח לו ולעם אשר עמו צאן ובקר, ולנן דריש ויזבח לו ליהושפט ולא להקב"ה, כן מתבאר ממ"ר ר"פ אחרי. ואיני יודע מה צריך לראיה סתומה ודחוקה כזו, בעוד שמפורש כתיב בי' באחאב (מ"א י"ח) וירפא [אליהו] את מזבח ה' ההרוס. , זה מת בחצים וזה מת בחצים זדבאחאב כתיב ואיש משך בקשת לתמו ויך את מלך ישראל וביאשיהו כתיב ויורו המורים למלך יאשיהו. ועיין מש"כ לעיל אות א' וצרף לכאן. .
(שם) כטוב כחטא. כטוב זה דוד דכתיב ביה (ש"א ט"ז) וטוב ראי, כחוטא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ד׳) וחטאך בצדקה פרוק, זה בנה ביהמ"ק חלאו דוקא בנה ממש, דהא שלמה בנה, אלא הוא יסד יסודו ותכונתו כמבואר בזבחים נ"ג ב', וגם דרשו מזמור שיר חנכת הבית לדוד, ע"י שנתן נפשו עליו מעלה עליו הכתוב כאלו בנאו. ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה טובפ"ק דמגילה מבואר שמלך מ"ה שנה, אמנם כאן הכונה לומר שזכה למלכות כמו דוד, ועוד יותר. , הוי מקרה אחד כטוב כחוטא יעיין מש"כ בכלל דרשה זו לעיל אות א' וצרף לכאן. .
(מ"ר) הנשבע וגו׳. הנשבע זה צדקיהו דכתיב ביה (ד"ה ב' ל"ו) אשר השביעו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים ט"ו) השבעו לי יאוהאמין בשבועתם ומסר להם נפשו, ומזה מוכח שהיה ירא משבועה, שלא היה חש לחשוב אולי יעברו הם על שבועה. , זה מת בנקור עינים וזה מת בנקור עינים יבדכן כתיב בצדקיהו (מ"ב כ"ה) ואת עיני צדקיהו עור, וכן בשמשון כתיב (שופטים ט"ז) וינקרו את עיניו. וע' מש"כ לעיל אות א' בבאור כלל דרשה זו. .
(שם) אשר יחבר. א"ר אחא, יבחר כתיב, מי יבחר יצר טוב מיצה"ר אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים יגמפרש כי מי אשר יבחר, כמו מי את אשר ירצה לבחור יבחור, כי הבחירה היא בידי האדם, ולכן כל אחד בוחר לו כפי נטות רוחו. .
(שם) אשר יחבר וגו'. א"ר יוחנן, יבחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה, מת – אבדה תקותו, דכתיב במות אדם רשע תאבד תקוה ידור"ל כל זמן שאדם חי ואפילו רשע יש לו תקוה לבחור בחיים דהיינו לשוב בתשובה, משא"כ כשמת, וסמיך כן על הכתיב אשר יבחר מלשון ובחרת בחיים. .
(ירושלמי ברכות פ"ט ה"א) אל כל החיים. אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון טוהם חילו של נבוכדנצר, וזבול הוא כנוי לביהמ"ק ע"ש הכתוב בנה בניתי בית זבול לך. , להחיותן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיה נ"א) וישנו שנת עולם ולא יקיצו טזשאין נדונים בגיהנם ואינם חיים בעוה"ב, ופסוק זה בחיילותיו של נבוכדנצר איירי. .
(שם שם) כי לכלב חי וגו'. כשנח נפשיה דדוד ביום השבת שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת יזדרשה זו כפולה לעיל פרשה ד' פסוק ב' בדרשה ושבח אני את החיים וגו', ושם נתבארה. .
(שבת ל׳ ב׳) כי לכלב חי וגו׳. אמר ליה אנדרינוס קיסר לר׳ יהושע בן חנניה, אנכי טוב ממשה רבך לפי שאני חי והוא מת, אמר ליה ר׳ יהושע, היש בכחך לגזור שלא יבעירו בני מדינתך אש שלשת ימים, אמר ליה, אין, אזיל וגזר, לערב עלו על בית חומה וראו עשן עולה, אמר ליה רבי יהושע מה זה, אמר ליה, שר אחד נחלה ואמר הרופא שכל זמן שלא ישתה חמין לא יתרפא, אמר ליה ר' יהושע, אתה עודך גוזר בטלה גזרתך, ומשה רבינו גזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועדיין לא נתבטלה גזירתו, ועורך אומר שאתה טוב ממנו יחואע"פ דגם מתורת משה הותרה הבערה לחולה, אך זה הוא בחולה שיש בו סכנה ומשום פק"נ, משא"כ הכא היה חולה שאין בו סכנה, כפי דמשמע ממאמר הרופא, ואפשר היה להמתין עד עבור זמן הגזירה, וגם לבד זה הנה התורה התירה מפורש לחולי כמש"כ וחי בהם, אבל כאן לא הוציא הקיסר פרט זה מגזירתו, וא"כ בכל אופן צריך לזהר בה. .
(מ"ר) כי החיים וגו'. ר׳ חייא ורבי יונתן הוו אזלי בבית הקברות, הוו קשדיא תכלתיה דר׳ יונתן, אמר ליה ר׳ חייא דליי׳ כדי שלא יאמרו המתים למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו יטכלומר שהמתים פטורים מן המצות והוא מראה שהולך בציצית. ובתוס' הקשו ממ"ש במנחות מ"א א' דנוהגין לתת ציצית בטליתות של מתים משום לועג לרש [ר"ל שלא יהיו כלועגים להם מאלה החיים שהולכין לביה"ק בציצית] וטרחו ליישב, יעו"ש. ואמנם י"ל פשוט, דאע"פ שהיו נוהגים לתת ציצית היתה זה רק ציצית של לבן אבל לא תכלת, וטעם הדבר משום דגם החיים לא כולם לבשו תכלת, וכאן מבואר דהוי קשדיא תכלתא, וא"כ בזה הוי באמת לועג לרש, וע"ע מענין זה באו"ח סי' כ"ג. , אמר ליה, והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה, [אי אתה יודע מדרשו של פסוק זה], כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים, שנאמר (ש"ב כ"ג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי, והמתים אינם יודעים מאומה – אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים, שנאמר על פי שנים עדים יומת המת, המת – והא חי הוא, אלא המת דמעיקרא כע' מה שכתבנו בתורה תמימה פ' שופטים (י"ז ו') בפסוק המובא בזה. .
(ברכות י"ח א׳ וב') גם אהבתם וגו'. גם אהבתם שהיתה לעבודת כוכבים שלהם גם שנאתם ששנואין להקב"ה במעשה ידיהם, גם קנאתם שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם, וחלק אין להם עוד לעוה"ב כאבמ"ר פ' בראשית ס"פ כ"ח מבואר דדרשה זו מוסבת על דור המבול, משום דלעיל מזה כתיב והמתים אינם יודעים מאומה ואין להם שכר עוד כי נשכח זכרם, והיינו דור המבול שנמוחו מן הארץ בלי זכרון. , אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב, שנאמר לך אכול בשמחה לחמך.
(מ"ר) לך אכל בשמחה וגו'. אמר רב הונא בריה דר׳ אחא, בשעה שהתנוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך – נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחח כבהלשון הבל פיכם אולי יתבאר ע"פ מ"ש במ"ר שה"ש (ב' ד') על הפ' ודגלו עלי אהבה אפילו תינוק הקורא למשה מותא ולאהרן ארן אומר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה, והנה יען כי מוציאים המלות בשבושים נקרא מבטאם זה בשם הבל פיהם. , ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך – כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחח.
(מ"ר) לך אכל בשמחה וגו׳ – זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך – זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר (פ׳ שלח) כי תבאו אל ארץ וגו׳ כגבפ' שלח מיד אחר פרשת מרגלים כתיב פרשת נסכים ואחריה פרשת חלה, ומדסמיך ענינים אלו לענין מרגלים שקלקלו בדבר רעיון הכניסה לא"י וגרמו כעסו של הקב"ה, לכן דריש שבקיום שתי מצות אלו יתרצה להם הקב"ה וימחול להם עונם ויכנסו לארץ, וזאת היא כונת דרשה זו. .
(שם) לך אכל בשמחה וגו׳. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא באברהם אבינו, בשעה שקרא אליו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וגו׳, היה מהרהר בלבו שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל לקרבן, יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם, לך אכול בשמחה לחמך וגו׳, כי כבר רצה האלהים את מעשיך – רצה האלהים את קרבנך כדטעם הרהורו של אברהם ותשובת המלאך רצה האלהים את קרבנך אע"פ שלא היה כאן קרבן כסדרו, יתבאר ע"פ המבואר במ"ר ס"פ וירא (פרשה נ"ו) שבשעה שאמר לו המלאך אל תשלח ידך וגו' היה אברהם מתמה, אתמול אמרת קח את בנך ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך וגו', אמר לו הקב"ה הלא לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, לשם חיבה אמרתי לך וקיימת דברי, ולפי"ז יתבאר טעם הרהורו כאן שמא פסלות היה בבני וכו', והיינו שרצה בזה ליישב תמיהתו כמבואר, ואמר לו המלאך כבר רצה אלהים את מעשיך – את קרבנך, כלומר, כי לפי מצות הקב"ה העלהו ולא ושחטהו, הרי כבר קיים מצוה זו וממילא גם מעשה זו לבד נחשבת קרבן. .
(שם) לך אכל בשמחה וגו׳. רבי לוי פתר קרא בראש השנה ויוהכ"פ, ערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוחל שליש עונות, ובימים שבין ר"ה ויוהכ"פ יחידים מתענין והקב"ה מוחל עוד שליש, וביום הכפורים מתענין כולם והקב"ה מוחל להם את הכל ובת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך וגו׳ כי כבר רצה האלהים את מעשיך – כבר נשמעה תפלתכם כהעיין תוס' יומא פ"ז ב' שבמוצאי יוהכ"פ יוצאת בת קול כזה, ולכן נחשבת אותה סעודה כסעודת יו"ט ומצוה לטרוח בה. וע' בב"י לאו"ח סי' תקפ"א הובא מדרש זה ובאורו. .
(שם) בכל עת וגו׳. תנן התם, רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו תלמידיו, וכי אדם יודע באיזה יום ימות, אמר להו, כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר כופירש"י בגדיך לבנים נשמתך טהורה ונקיה, עכ"ל. ונראה דסמכה הגמרא בזה לדרשת המ"ר שיובא בסמוך בגדיך לבנים – מן העבירות, ושמן על ראשך אל יחסר – ממצות ומעשים טובים, יעו"ש בסמוך. .
(שבת קנ"ג א') בגדיך לבנים וגו'. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, א"ר יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים ובשמנים טובים הכתוב מדבר הרי כמה בגדים לבנים ושמנים טובים יש להם לעובדי כוכבים, הא אינו מדבר אלא במצות ובמעשים טובים, בכל עת יהיו בגדיך לבנים – מן העבירות ושמן על ראשך אל יחסר – ממצות ומעשים טובים כזעל מניעת העבירות יונח התואר בגדי לבן ע"ש הכתוב אם יהיו חטאיכם השנים כשלג ילבינו, ושמן כנוי למצות ומע"ט על שם לריח שמניך טובים. .
(מ"ר) בגדיך לבנים וגו'. דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית כחחוטי הלבן שבציצית. ושמן על ראשך אל יחסר – אלו תפלין כטכמש"כ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. .
(שבת קנ"ג א׳) ראה חיים וגו׳. האב חייב ללמד את בנו אומנות, מנלן, אמר חזקיה, אמר קרא ראה חיים עם אשה וגו׳, אם אשה ממש היא [מקיש אומנות לאשה] כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, ואם תורה היא לעיין מש"כ באות הסמוך. [מקיש אומנות לתורה] כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות.
(קדושין ל׳ ב׳) ראה חיים וגו׳. אמר רבי משום עדה קדושה, ראה חיים עם אשה אשר אהבת – קנה לך אומנות עם התורה לאבהרבה מקומות מכונה התורה בשם אשה כמבואר במדרש משלי אשת חיל עטרת בעלה, וי"ל בטעם הדבר ע"פ מ"ש בעירובין נ"ד ב' עה"פ אילת אהבים ויעלת חן וגו' דדיה ירווך מה הדד הזה כל מה שתינוק ממשמש בו מוצא בה חלב כך התורה כל המעיין בה יותר מוצא בה טעם, ונאמר באהבתה תשגה תמיד נדרש ג"כ על התורה, ואמנם למען קיום התורה צריך לקנות גם אומנות כמ"ש באבות יפה ת"ת עם דרך ארץ וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. ועיין בתוי"ט אבות פ"ב מ"ב מתבאר מדבריו דלשון אשה שבפ' זה טפל ללשון חיים, ולפי"ז יתבאר דאומנת עיקר לגבי תורה, וצ"ע במ"ש עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, וע"ע בתו"י יומא פ"ה ב'. .
(מ"ר) ראה חיים וגו׳. תנן התם, רבי יהודה אומר, מתה אשתו של אדם אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים זה אחר זה כנגד ג׳ פעמים חיים חיים חיים שכתוב כאן לבראה חיים, חיי הבלך, חלקך בחיים, לרמז שע"י זה רואה חיים בשלש רגלים, וכמש"כ ושמחת אתה וביתך, ויתפרש כאן הלשון חיים לא היפך המיתה כי אם מענין שמחה ורוממות הנפש וכמו ותחי רוח יעקב אביהם, וזה מסוגל יותר בחג שמחוייב בשמחה וכמש"כ, ולכן כנגד זה ראוי להתאבל עליה שלש רגלים, וכעין מש"כ בשמשון (שופטים י"ד) ותבך עליו שבעת הימים אשר היה להם המשתה שפירושו שבכתה ז' ימים כנגד שבעת ימי המשתה. ועיין מש"כ בתורה תמימה פ' נח בפסוק ויהי לשבעת הימים. .
(שם) ראה חיים וגו׳. א"ר יהושע בן לוי כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים, שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת לגוע' יבמות ס"ב ב' חשיב כמה דברים שחסר מהם זה השרוי בלא אשה, ולפלא שלא חשב גם פרט זה. ומה דנקט כל הדברים האלה בלשון שלילה ולא בלשון חיוב, שהשרוי עם אשה שרוי בהם, י"ל משום דאין זה כלל מוחלט, דיש אשה רעה שממרת חיי בעלה וכעין מ"ש ביבמות שם, ולכן לא פסיקא ליה לנקוט כן, משא"כ השלילה היא מוחלטת בודאי. ויש להוסיף עוד, כי תפסו חז"ל בלשון המקרא בענין זה דנקט בלשון שלילה, לא טוב היות האדם לבדו, ולא נקט טוב היות האדם עם אשה, וזה ג"כ מטעם שכתבנו. .
(שם) כל אשר וגו׳. רבי מנחמא בשם ר' בון מסרס האי קרא – אם יודע אתה שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה לדמפרש שאין הפי' כי אין מעשה וגו' מלשון דהא, ומלשון הפסוק הוא, יען דבאופן כזה הוי הענין ברעיון של כפירה, וגם כשמצאו חז"ל בדברי קהלת הנוטין לדברי מינות (שבת ל' ב') לא הביאו מפסוק זה, אלא ודאי דהאי כי הוא כמו לשון אם, וכמו הלשון ואת כי שטית (נשא) שפירושו אם שטית, כפירש"י שם, ואין זה מלשון הפסוק אלא על פי טעות דעת האדם. .
(שם) כי לא לקלים וגו׳. [יש אומרים ביעקב אבינו הכתוב מדבר], כי לא לקלים המרוץ – אתמול וישא יעקב רגליו, והיום – ויאסוף רגליו אל המטה, ולא לגבורים המלחמה – אתמול ויגש יעקב ויגל את האבן, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית להכלומר, בנקל מאוד, ומדייק משום דמבואר שם בפרשה שהיו הרועים כולם מתאספים לגללה, והוא נגש בעצמו וגללה, והא דבנקל עשה כן מדייק מדלא כתיב ויגלל (בבנין פיעל המורה על פעולה חזקה) אלא ויגל (בבנין קל) משמע דלא היתה לו טרחא יתירה אלא כאדם המעביר כסוי הצלוחית בלא עמל וטורח. , והיום – וישאו בני ישראל את יעקב אביהם – בגופו להנראה דר"ל שלא היה בו עוד כח לישא את עצמו כאדם הזריז והבריא, וע"ד חי נושא את עצמו, אלא היה גופו כבד עליו עד שהצריכו לשאת אותו מבלי עזר עצמי. , וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויזבח יעקב זבח בהר ויאכלו לחם, והיום – שובו שברו לנו מעט אוכל, וגם לא לנבונים עושר – אתמול ויפרץ האיש מאד מאד, והיום – ויכלכל יוסף את אביו, וגם לא ליודעים חן – אתמול ידעתי בני ידעתי, יודע אני מעשה יהודה בתמר, מעשת ראובן בבלהה, והיום – אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים לור"ל הרי אע"פ שידע הכל בנבואה אעפ"כ אמר בלשון ספק אם נא מצאתי חן בעיניך, הרי שלא ליודעים חן. ושייכות ההודעה של יעקב שאמר ידעתי [עפ"י דרשה זו] למה שאמר לו יוסף לא כן אבי כי זה הבכור נראה דכוון יעקב לומר לו אל תדמה שלא אדע זה שהרי ידעתי גם ידעתי גם מעניני ראובן ויהודה אע"פ שלא הודיעוני, וכן אני יודע כי מנשה הבכור אלא שכך צריך להיות וכמו שפירש לו.
אך צ"ע דהא הבקשה אם נא מצאתי חן היתה קודם המאמר ידעתי בני ידעתי, ואיך שייך להמאמר השני אתמול ולהראשון היום, והלא צ"ל להיפך. וצ"ל דהכונה אתמול ידעתי בני ידעתי לא על גוף הלשון הזה מוסבת הכונה כי אם על הענין המתבאר בלשון זה וכמו שבארנו, כלימר, אתמול היה יודע הכל והיום הוא אומר בלשון ספק אם נא מצאתי חן, ודו"ק. .
(מ"ר) כי לא לקלים וגו׳. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, אתמול (ש"ב כ׳) ועשהאל קל ברגליו, והיום – (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית. ולא לגבורים המלחמה – זה אבנר, דכתיב (ש"א כ"ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והיום – (ש"ב ג׳) הכמות נבל ימות אבנר, וגם לא לחכמים לחם – זה שלמה, אתמול (מ"א ה') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, והיום – (קהלת ב׳ י׳) וזה חלקי מכל עמלי, יש אומרים בקדרה ויש אומרים במקל לזלאחר שהדיחו האשמדאי מכסאו ומלכותו הלך בגולה ונשאר אך במקלו כמבואר באגדה דגיטין ר"פ מי שאחזו ולפנינו לעיל פרשה ב' י' בפסוק המובא בזה. , וגם לא לנבונים עושר – זה איוב, אתמול – (איוב א׳) ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ומקנהו פרץ בארץ, והיום – (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי לחוסוף הפסוק כי יד ה' נגעה בי, ואין הפי' שהיום נענה איוב, שבאמת לא נענה אלא מבהמותיו, אבל כסף וזהב וקרקעות נשארו לו, כמבואר בב"ב קט"ז א' ובתוס', אלא הכונה לא לנבונים עושר, כלומר הצלחת נבונים מבלי רצון ההשגחה אינה הצלחה כלל, וראיה מאיוב, אתמול ומקנהו פרץ בארץ, והוא ציור על הפרזת ההצלחה [מלשון ויפרץ האיש מאד (פ' ויצא)], והיום אמר חנוני נא רעי כי יד ה' נגעה בי, כלומר והיום פנתה ההצלחה ממנו. וע"ע במ"ר סוף פרשה מטות. , וגם לא ליודעים חן – זה יהושע, דא"ר אחוה בריה דר׳ זירא, שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, אחד במנוי הזקנים שאמר לו משה המקנא אתה לי ואחד במעשה העגל שאמר לו אין קול ענות גבורה וגו' לטמבואר באגדות שהתרעם עליו ואמר לו, אדם שעתיד להנהיג שררה על הצבור לא יבחין בין קול לקול, והוא במה שאמר קול מלחמה אני שומע [לאחר מעשה העגל], ואמר לו משה, אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע, כלומר אינך מבחין בין קול לקול, וע' מש"כ בענין זה במקומו בפ' תשא. ומה שתאר את יהושע בשם יודעים, הוא משום דכתיב ביה ויהושע מלא רוח חכמה, והיה איש אשר רוח בו, הרי היה גם יודע דעת. .
(מ"ר) כי לא לקלים וגו'. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ – זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, והיום – כי לא תעבור את הירדן הזה, אפילו חבל של נ׳ אמה לא היה יכול לעבור, ולא לגבורים המלחמה – אתמול (תהלים ס"ח) מלכי צבאות ידדון, ואפילו מיכאל וגבריאל היו ייראין ממנו, והיום – (פ׳ עקב) כי יגרתי מפני האף והחמה, וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל – שהיתה גדולתו להפנים ולהוציא מאולי רומז למ"ש באגדות שהיה המוציא והמביא בביתו של פרעה. , והיום – קראן לו ויאכל לחם, וגם לא לנבונים עושר, אתמול מחצב של ספיר גלה לו הקב"ה בתוך אהלו וממנו נתעשר מאר"ל הלוחות נחצבו מאבנים יקרות שהזמין לו הקב"ה בתוך אהלו, ואת הפסולת שלהן, הוא מה שנחתך סביב כדי לעשותן מרובע ומקום חתוך האותיות נתן הקב"ה לו, ומהם נתעשר, והיא דרשה ידועה בכ"מ בגמרא ומדרשים. , והיום – בשעת גזר מיתה כל העושר הזה לא עמד לו מבע"ד הכתוב לא יועיל הון ביום עברה. , וגם לא ליודעים חן – אתמול כי מצאת חן בעיני, והיום אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה מגיש מי שכתב דט"ס הוא, וצ"ל אתמול ואדעך למען אמצא חן בעיניך והיום אל תוסף דבר אלי וגו', ולפי"ז נופל הלשון ולא ליודעים, לפי שאמר ואדעך וגו' [יד"מ], אבל א"צ לזה, כי יחד עם הלשון כי מצאת חן בעיני כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה ואדעך בשם, וכתיב יודיע דרכיו למשה. .
(שם) כי עת ופגע וגו׳. כי עת ופגע יקרה את כולם – עת היא שפוגעת באדם ומערערת בו כל הדברים האלה, מה יעשה ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא נצול מדכנראה רומז למ"ש באגדה דחלק ק"ב א' עת מוכנת לפורעניות יעו"ש, ולפנינו בתו"ת פ' שלח בפסוק ויבכו העם בלילה ההוא. ומ"ש ילך ויעסוק בתפלה – יתכן דמפרש ופגע מלשון תפלה כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז') וכבדרשה הבאה. .
(שם) כי עת ופגע וגו׳. רב הונא שאל לשמואל, מהו זה דכתיב כי עת ופגע יקרה את כולם, אמר ליה, פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה ופעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך מי שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו מהיתכן דרומז למ"ש באגדות בר"פ ואתחנן שהתפלל תקע"ו תפלות כמנין ואתחנן שיכנס לארץ. , ולבסוף נאמר לו הן קרבו ימיך למות מומפרש פגע מלשון תפלה וכמשכ"ל אות מ"ד. .
(שם) במצודה רעה. א"ר ברכיה, וכי יש מצודה רעה ומצודה טובה, אלא זו חכה, לפי שיש לך מצודה שהיא צדה בים ולא ביבשה, ביבשה ולא בים, אבל החכה צדה בים וצדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונה של דג וחונקתה מזעיין סנהדרין פ"א ב' הובאה דרשה זו בקצור, מאי מצודה רעה – חכה, ופירש"י שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בה דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות ע"י מארב ותחבולות, עכ"ל. וקצת צ"ע שלא פירש ע"פ המ"ר כאן דמפרש שהיא צדה בים וביבשה, וצ"ל דפירש ע"פ סוף הענין שבמ"ר כאן, וס"ל דבנוגע לדגים עיקר רעתה שחונקתה מיד, והרעה שביבשה בבע"ח אחרים, דבדגים לא שייך צידה ביבשה. או י"ל דהדרשה דחניקה שייכת לעצמה ואינה מוסבת אלמעלה, ור"ל מקודם מפרש דלכן נקראת חכה מצודה רעה מפני שהיא צדה בים וביבשה, ושוב מפרש עוד דגם מפני זה נקראת רעה מפני שהיא יורדת לגרונה וחונקתה. .
(שם) חכמה תחת השמש. א"ר שמואל בר אימי, זו מחשבתן של רמאים ברמאותם, כגון המערב מים ביין, עושים קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה מחעיין מש"כ בבאור דרשה כזו לעיל פרשה ו' פסוק א' בדרשה יש רעה וגו'. .
(מ"ר) עיר קטנה וגו'. א"ר אמי, מאי דכתיב עיר קטנה וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אבריו, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע [ולמה נקרא מלך גדול, שהוא גדול מיצ"ט י"ג שנה] מטיתכן דרומז למ"ש בסנהדרין צ"א ב' יצה"ר מאימתי שולט באדם – משעה שיוצא לאויר העולם שנאמר לפתח חטאת רובץ, וא"כ הוא גדול מיצ"ט בי"ג שנה, שזה בא משנתחייב במצות. , ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר טוב [ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו] נמפרש מסכן מלשון עניות, כמו איש עני ומסכן, ודברי עניים אין נשמעין, והלשון שאין רובן של בריות וכו' הוא פירוש ובאור למאמר הקדום שאינו מצוי בכל הבריות, כלומר למה אינו מצוי ברוב הבריות לפי שאין רובן של בריות נשמעין לו. , ומלט הוא את העיר בחכמתו – זו תשובה ומעשים טובים נאדע"י תשובה ומע"ט יש תקומה להאדם, וקרי לתשובה ומע"ט חכמה ע"פ מ"ש בברכות י"ז ב' תכלית חכמה תשובה ומע"ט, ונאמר ראשית חכמה יראת ה'. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא – דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצ"ט נבובמ"ר מסיים בדרשה זו, ואדם לא זכר וגו', אמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ומפרש לב האבן בכנוי ליצה"ר ולב בשר בכנוי ליצ"ט. .
(נדרים ל"ב ב') עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זה העולם נגר"ל העולם הזה, ונקראת קטנה מפני שנגד העולם העליון היא קטנה ושפלה במדרגה. , ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול נדשהם פחותים במעלה ומועטים במדרגה. , ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה נח נהנקרא מסכן כלפי בני דורו שביזו אותו, כחכמת המסכן שהיא בזויה, וכן נקרא חכם ע"ש כי אותך ראיתי צדיק לפני, וגם מבואר בב"ר פ' כ"ו שלמד תורה. , ומלט היא את העיר בחכמתו, שהיה אומר להם, הוי, ריקים, למחר מבול בא עשו תשובה נולא נתבאר איך ומה מלט במאמרו זה, והלא באמת לא הועילו דבריו, ונראה כי הנכון כפי הגירסא שבב"ר פ' נח פ' ל"ג דאיתא שם ומלט את העיר בחכמתו שנאמר ויעל עולות במזבח, והכונה, כי בקרבנותיו נתרצה ה' לעולם ונשבע שלא יוסיף עוד לשחת האדמה כמבואר בתורה, והיינו מלט את העיר שהיא העולם כמבואר לעיל. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו ואנכי אזכרנו, שנאמר ויזכר אלהים את נח נזר"ל שאמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו, כלומר שלא חשבתם אותו לשמוע בקולו שהעיר למוסר אזנכם, תחת זה אנכי אזכרנו לטובה כדמפרש. .
(מ"ר) עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצרים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה פרעה הרשע, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף נחמפרש מסכן מלשון עניות, והיינו כי לפי מצבו שהיה אז יושב בבית האסורים היה חשוב כמסכן. , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר לפרעה ויפקד פקידים וגו׳, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא נטכמש"כ אשר לא ידע את יוסף, וכן כל מצרים לא זכרו את כל טובותיו בעת ששעבדו בישראל בפרך. או דקאי על זמן פתרונו את החלום לפרעה, שאלו יכלו היו שוכחים אותו מיד, אך הוכרחו להזכירו כמ"ש אחרי הודיע אלהים אותך וגו' אין נבון וחכם כמוך. , אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ סכלומר אתם לא חשבתם אותו שהרי שכחתם אותו כדבר שאינו חשוב ואני חשבתיו והעליתיו לגדולה. .
(מ"ר) עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך נחל וסבב אותה – זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים אלו ג׳ גזירות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנוס אדם מבלי שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו סאוכל כונתו בגזירותיו אלה היה כדי שיוכרחו אחיו לבא בעצמם למצרים לקנות אוכל, ולא ישלחו שליח, וגזר שלא יכנס עבד – כדי שלא ישלחו עבד, וכן גזר שלא יכנס אדם בשני חמורים, דא"כ שמא לא יבאו כולם, אבל מכיון שכל איש עם חמור אחד יחוסו על משא החמור שאפשר לבא עם כל איש ולכן יבאו כולם, ובזה היה חפץ שאם יבאו כולם יתקיים חלומו ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, וכן גזר שלא יכנס אדם אם לא יכתוב שמו ושם אבותיו, כדי שאולי לא יכירם פנים יכירם ע"פ שמותיהם. , ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה סביתכן דקורא לו מסכן לשון עניות ושפלות על שם וירד יהודה מאת אחיו ודרשו שהורידוהו אחיו מגדולתו, יעו"ש במדרשים. , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר אנכי אערבנו סגומכח זה שלח יעקב את בנימין ונתגלגלה הודאת יוסף וכל המסתעף אחר זה. ואמנם לא נתבאר ענין ומלט את העיר לפי שדרש דעיר זו מצרים, מה מלט אותה, וצ"ל ע"פ המבואר במדרשים שרצה להחריב את שוקי מצרים בגבורתו, ומכיון שנתודע יוסף ממילא בטלה הסבה, וסמיך על כל ענין יהודה עם יוסף. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ואת יהודה שלח לפניו סגלא נתבאר מהו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, וי"ל דקאי על האחים ויהודה, יען שבפעם הראשונה שבאו ליעקב כתיב (מקץ כ"ב כ"ט) ויגידו לו את כל הקורות אותם, והיינו שספרו כל פרט ופרט, משא"כ בפעם השנית כתיב רק (ויגש מ"ה כ"ו) ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי, ולא ספרו בפרטיות, ואלו ספרו בפרטיות היו מזכירים את יהודה כי רק הוא גרם להודאת יוסף. .
(שם) עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו ישראל שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ובא אליה מלך גדול זה פרעה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזירות קשות, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה, שנאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה וגו', ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר ולקחו מן הדם וגו' סדיתכן דסמיך אסוף הענין ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, משום דאז היתה שעת סכנה בעיר בשעת דבר מבכורי מצרים, כמבואר בב"ק ס' ב' ולפנינו בתו"ת שם בפ' בא, ומ"ש איש מסכן חכם שנאמר כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', לא נתבאר הענין, ואולי רומז למ"ש בברכות ד' א' ששינה במכוון מלשון הקב"ה שאמר בחצות והוא אמר כחצות, כדי שלא יאחז בדאי שיגיע חצות לילה לפי חשבון בני אדם ולא יבא, אשר באמת לא כונו יפה הנקודה החוֹצָה את הלילה, ויש כאן גם מסכנות וגם חכמה, מסכנות – שהיה ירא מחשש זה לומר כלשון הקב"ה, וגם חכמה – דעכ"פ אולי לא יכוין ממש ויאחז בדאי, והרי זה חכמה שנשמר מזה. גם י"ל ענין המסכנות שנרדף כ"פ מפרעה וגם גרש אותו. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכר ימי עולם משה עמו סהיש לפרש הכונה אתם לא זכרתם אותו וכו', משום דכשישראל צריכים להזכיר חסדי אבותיהם הם זוכרים שמות אברהם יצחק ויעקב ולא את משה, ואמר הקב"ה, דהוא יזכור אותו ובזכותו יזכה את ישראל, כמבואר בפסוק שמביא בזה. .
(שם) עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני סושהיה מן ההרים הנמוכים. , ואנשים בה מעט אלו ישראל סזדכתיב בהו (פ' עקב) כי אתם המעט מכל העמים. , ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים אלו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה [שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם] סחסמך גם על סוף הפסוק ויורד עוז מבטחה דמוסב על התורה, והיינו שעלה עיר גבורים כנוי להשמים מקום משכן גבורי עליון וקבל התורה. ומה שנקרא מסכן עיין מש"כ לעיל אות ס"ד ובסמוך אות ע"ב טעמים שונים. , ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר לא תגע בו יד סטוסופו כל הנוגע בהר מות יומת, ובזה מלט את ההר שיעמוד בקדושתו ותנתן התורה עליו. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, דכתיב (מלאכי ג׳) זכרו תורת משה עבדי עהא דישראל לא הזכירו אותו מבואר למעלה אות ס"ה, ואמר הקב"ה שעבור זה הוא מזכירו לכבוד שכינה את התורה בשם תורת משה ולא אמרו זכרו את תורתי. .
(מ"ר) עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני, ואנשים בה מעט אלו ישראל עאעיין לעיל אות ס"ו וס"ז. , ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים שנאמר אלה אלהיך ישראל, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה שנאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו' עבנראה דסמך אסוף הענין זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וכו'. ונראה הכונה דלכן נקרא מסכן לפי שלא בקש בזכות עצמו רק בזכות האבות, וחכם נקרא שהשכיל לשכך כעס מהקב"ה. ויותר נכון לומר שחסר כאן הלשון ומלט את העיר שנאמר למה ה' וכו', דבזה שכך חמת ה' מעל ישראל. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו, אנכי אזכרנו, שנאמר (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ עגעיין מש"כ לעיל אות ס"ה בבאור הלשון אתם לא זכרתם אותו, ואמר הקב"ה שעבור זה מזכירו הוא לשבח ולכבוד שרק לכבודו וסבתו שכך כעסו כביכול. .
(שם) עיר קטנה וגו׳. דבר אחר, עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור ׳ ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה הזקן החכם או החזן עדהמפקח ומשגיח על סדרי התפלות, ויתכן דנקראו ע"ש מסכן ע"ש פרנסתם המצומצמת וכמ"ש בתענית ט"ז א אין מורידין לפני התיבה אלא אדם רגיל, ומפרשי בגמרא איזהו רגיל וכו', פרקו נאה וביתו ריקם וכו', או דהכונה כאן ע"ש מסכן ע"ש הסכן הסכנתי מלשון רגילות, והיינו שרגילים תמיד להיות בביהכנ"ס, ונראה דחסר כאן לסיים ומלט את העיר בחכמתו, דאלה שחשב מצילים את הצבור, שמוציאים ידי חובתם בתפלה ומשגיחים עליהם, וכמו דמצינו שמעמידין ב"ד משגיחים על המדות ומשקלות (ב"ב פ"ט ב') וכן מצינו כ"פ בחז"ל הלשון להזהיר ב"ד על כך והיינו שיפקחו על הצבור, ובזה הם ממלטים את הצבור מעבירה ומעונש. , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו – מפני שיבה תקום וגו׳ עההכונה אתם לא זכרתם וכו' שלא נהגתם בהם כבוד הראוי. .
(שם) וחכמת המסכן בזויה. א"ר יוחנן, וכי חכמתו של ר׳ עקיבא שהיה מסכן בזוית היתה עוהא דר"ע היה עני מבואר בנדרים נ' ב'. , אלא זקן שהיא יושב ומסכן דבריו, כגון זקן שדורש לא תכירו פנים במשפט והוא מכיר, לא תקח שוחד והוא לוקח, לא תלוה ברבית והוא מלוה עזכלומר שעושה את דברי עצמו עניים וחלושים, שהרי אינו מקיימם, ובמ"ר רות פרשה א' מהו מסכן מי שהוא בזוי בדבריו, וזה מכוון לענין זה. .
(שם) דברי חכמים וגו׳. דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים, מזעקת מושל בכסילים – אלו המתורגמנים שעומדים על הצבור עחהדרשנין אומרים דבריהם בנחת ובקצרה ואין שומעין אותן רק החכמים היושבים סמוך להם, אבל המתורגמנין משמיעין להמון העם בארוכה ובקול רם כקול פקיד ומושל. וצ"ע דלעיל פרשה ז' פסוק ה' כתיב טוב לשמוע גערת חכם ודרשו שם על זה אלו הדרשנין, הרי דהחכמים מדברים ברמה ובגערה, וצ"ל דשאני היכי שבאים במקרה להוכיח את העם בזמן שהשעה צריכה לכך, וכאן איירי בכלל דרשות החכמים בתורה ובמדות ודרך ארץ. .
(שם) דברי חכמים וגו׳. דבר אחר דברי חכמים בנחת נשמעים, זה עמרם ובית דינו שאמרו מה הנאה יש לנו שאנו יולדים ומשליכים ליאור ונמנו וגמרו אחר השער והגדר עטכלומר בהסתר ובחשאי, שהיו יראים מלפרסם גזירה זו שפירשו מביתם, כי הלא אז תהיה גזירתם יותר גדולה מגזירת פרעה, כאשר באמת אמרה כן מרים לאביה עמרם ובשביל זה חזר בו מדעתו, כמשחז"ל עה"פ וילך איש מבית לוי וגו'. עד כאן העולם יתקיים – מזעקת מושל בכסילים, זה פרעה שהיה גוזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אשגחו על גזירתו.
(מ"ר) טובה חכמה וגו׳. טובה חכמה – זו חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב – של עשו הרשע פשבעת נפגש בצאתו מלבן מלט עצמו בחכמתו ממנו ומכלי זיינו ומחברתו כמבואר בתורה בפ' וישלח שגם לא רצה להתלוות עמו בדרך ללכת ביחד, ע"פ אמתלאות שונות. .
(שם) טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרב – של יואב, שנאמר (ש"ב כ') ותקרא אשה חכמה אל יואב פאבעת שירצה להחריב את עיר אבל במקרה שבע בן בכרי. , אמר לה, ואת מי היא, אמרה ליה, אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים פבלא נתבאר מה זכות הוא שהשלימה מנין השבעים נפש, והלא כל השבעים נפש כל אחד לבדו השלים זה המנין. ואולי י"ל דכונה בזה בפשיטות לכבד את ערכה מפני זקנותה המופלגה, שהרי היא עדיין מאותו הדור של שבעים נפש במצרים והביעה זה בלשון מליצי, ועיין בילקוט ש"ב כ', וצ"ע. ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, מיד ויען יואב ויאמר חלילה וגו׳.
(שם) טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה מכלי קרב – של סנחריב, שהיה מכין את העם לתפלה ולדורן ולמלחמה. וחוטא אחר יאבד טובה הרבה זה סנחריב – דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ב) וישב בבושת פנים פגיתכן דסמיך על ענין כל הפסוק וישלח ה' נולאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבושת פנים לארצו, ועוד מבואר שם כי כל זאת באתהו על שחרף וגדף כלפי מעלה, וזהו שאמר וחוטא אחד זה סנחריב, יאבד טובה הרבה – הרבה גבורים שרים ונגידים, כמבואר. .
(שם) וחוטא אחד וגו׳. ת"ר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – בשביל חטא אחד יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה פדכפי הנראה דריש וחוטא אחד כמו וחטא אחד, ואולי סמיך לדרוש כן משום דיש זרות במלה זו, נקוד סג"ל במקום ציר"ה, וע"ע בדרשה הבאה. .
(קדושין מ׳ ב') וחוטא אחד וגו'. רבי אליעזר ב"ר שמעון אומר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם מחצה צדיקים ומחצה רשעים וכאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי, לפי שהעולם נדון אחר רובו, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה פהי"ל דלא ניחא ליה כדרשת ת"ק בדרשה הקודמת, לדרוש על חטא אחד לבד, משום דלפי אותה דרשה צריך לפרש וחוטא אחד כמו וחטא אחד כמש"ל, וא"כ הו"ל לכתוב וחטא בלא וא"ו, משא"כ לדרשה דידיה יתפרש ג"כ על האדם החוטא ומלת חוטא תהיה כמו מלה מורכבת ממלת חטא (מטעם שהוא מנוקד בסג"ל) וממלת חוטא (מטעם שהוא נכתב בוא"ו), והנה השלמנו דרשה זו יותר מאשר היא בנוסחת הגמרא ע"פ פירש"י. .
(שם שם) וחוטא אחד וגו'. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה עשו הרשע שאבד כל הטובות ומתנות של עוה"ב פובמכירת הבכורה ובזויו אותה. .
(מ"ר) וחוטא אחד וגו׳. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה שבע בן בכרי פזענינו ידוע ומבואר בש"ב כ' שהניא את לב העם מאחרי דוד ומלכותו. .
(שם)